עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
כל כך לא בא לי לצאת בנאלית
מצחיק, אפילו לתמצת את עצמי לכמה מילים ושורות אני לא יודעת
תמיד הקוביה הזאת של האודות גורמת לי לתהות " מי אני בכלל?"
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
יפה שלי...חכי...
07/01/2018 21:50
עדן וקטור
אני אוהב אותך, הלוואי והייתי יודע איך  להגיד לך את זה, הלוואי ולא הייתי מגמגם כמו מטומטם.
העיניים החומות שלך, שאת מתעקשת לציין כל פעם מחדש שבשמש הן הופכות לירוקות,בוהות בי עכשיו, במבט מבולבל.
אני לא יודע איך, באמת, שעות התאמנתי מול המראה, חוזר על עצמי כמו ילד מפגר:
" יפה שלי, אני אוהב אותך" 
ואפילו, מול המראה, עם עצמי, זה היה נשמע הכי לא אמין בעולם.
את אחרת, מיוחדת, את מצחיקה אותי.
אבל אני, מפחד,
אני מפחד להודות,
מפחד להגיד את זה בקול.
אז עכשיו, כשאני יושב מולך, מחזיק לך את שתי הידיים,
ואת מסתכלת עליי בשאלה,
אני מספר לך על איזה מקרה מטומטם שקרה לי  בעבודה. ואת מקשיבה, את תמיד כל כך קשובה אליי.
את קמה לוקחת את התיק ובקול חלש אומרת לי:  "מאמי אני חושבת שאני צריכה ללכת אבל הפעם לתמיד"

ואני שותק, מסתכל עליך מנגבת את הדמעות, מסובבת אליי את הגב, ומתחילה לאסוף את הדברים שלך שעוד רגע יהפכו לזכרונות.

" אני אוהב אותך" רציתי לצעוק לך " בבקשה אל תלכי"

אבל את ? את כבר היית מחוץ לדלת

ואני?
אני חזרתי להביט במראה,
מנסה ללמוד עכשיו איך להגיד לך, 
"יפה שלי, אני מתגעגע"
0 תגובות
לאמא שלי
06/01/2018 20:52
עדן וקטור
את יודעת, אני לא אצטרך להרחיב במילים, אם רק יכולתי להתפשט מולך

להישאר עם תחתון וגוזיה.

היית רואה בעצמך, דרך הקעקועים שלי

את התהליך שאני עוברת

כי כל קעקוע מסמן איזושהי תפנית בחיי

תהליכים שלמים משורטטים על הגוף שלי

ואין שרטוט וחלק אחד מיותר

הייתי עומדת מולך, זקופה, נותנת לך להבין בלי הרבה מילים

שהמקום שאני נמצאת בו, הוא כבר מקום טוב יותר.

 

לפעמים אני תוהה, מה את חושבת עליי כשאת נכנסת לישון

כשאת מסירה את הכיסוי ראש מראשך ונותנת לו בחדרי חדרים כשאתם סוף סוף לבד, ללטף את שערך

מה את יודעת עליי

על הכאבים שלי

על הצרות שלי

מה את מדמיינת שאני?

 

את יודעת אמא, יש לי לב טוב

יאמר לזכותך

ספגתי מהחינוך הדתי המון

לא, לא ממך

יותר מהרחוב.

הרחוב לימד אותי

מה לא כדאי להיות

מה מכוער

מה לא יאה

ואני הייתי ילדה נבונה כנראה

למדתי מאד מהר מה יפה ומה מכובד

ובאיזה שביל הכי נכון ללכת.

 

אבל אמא,

כשאת מדליקה נרות שבת...

ומברכת את כל הילדים והנכדים

מה את מברכת עבורי?

שאמצא חתן? שאעשה לך נכד?

אני כל כך מקווה שאת רק מבקשת שאהיה בריאה ומאושרת

אני כל כך מקווה שאת אוהבת אותי גם בלי החולצות הארוכות והחצאיות שמתנפנפות ברוח

 

מה את חושבת עליי אמא?

את חושבת שאני בן אדם כנה?

שאני חכמה?

שאני שמחה?

או שאת חושבת שאהיה שמחה רק שאחזור בתשובה ואמצא חתן?

מהו אושר עבורך?

והאם תקבלי את זה שהאושר שלי הוא שונה?

 

למה את בוכה כשאת אומרת תהילים?

ולמה כואב לך עליי?

אולי כי לי כואב על עצמי?

 

בכית המון בגללי אמא...

ימים שלמים

לילות נטולי שינה

חיפשת אותי בצמתים אפלים

ברחובות חשוכים

נשאת תפילה...

 

ואני?

מה אני היום עבורך אמא?

כישלון?

האם כשאת הולכת לישון בלילה את מרגישה כישלון בגלל שנכשלת בחינוך שלי?

 

ואם זה כך אמא...

אז איך את מצפה שאחיה ולא ארגיש כישלון בעצמי?

 

לפעמים בא לי להגיע אלייך

להסיר את האיפור והבגדים

לתת לפצעים לדבר במקומי

 

כי אני אמא....

מפחדת להגיד בקול

 

את מה

 

שאני חושבת

 

שאת חושבת

 

עליי.
 
 

 


1 תגובות
רק אל תגיד לי
04/01/2018 19:27
עדן וקטור
רק אל תגיד לי שאתה אוהב אותי.
תגיד לי מילים רעות, תרד עליי, תצעק עליי, תצחק עליי
רק אל תגיד לי שאתה אוהב אותי.
קח לי תידיים תרים אותן בכוח מעל הראש, תמתח אותן עד שיכאב לי
תתפוס לי בשער, תמשוך אותו לאחור,עד שארגיש קבוצות שיער נתלשות.

רק אל תלטף אותי.

אני מפחדת לקבל אהבה,
יותר מלקבל כאב,
אני גם לא מאמינה כשמישהו אומר לי, שהוא אוהב.
יותר קל לי להאמין לזלזול שלו,
לחוסר הערכה שלו,
לצער שהוא מעניק לי.

אני לא מאזוכיסטית,
אין בי הרס עצמי,
אני פשוט לא מאמינה בקלות.
כל כך הרבה פעמים שיקרו לי, בגדו בי
שיחקו לי בלב....

אז בבקשה,
אל תגיד לי שאתה אוהב אותי,
טוב?
כי אני פשוט לא אוכל,

להגיד לך, 
"גם אני אותך", בחזרה....

לומדים מתישהו לאהוב מחדש?
1 תגובות
עוד מוות קטן
02/01/2018 23:13
עדן וקטור
אני מחכה לזריחה.

כל פעם מחדש מחזיקה את עצמי  בכדי שלא להירדם,יש משהו מעורר בזריחות,משהו טהור ונקי.

בזריחות, אני מצליחה לחשוב באופן צלול יותר,הראש כאילו מתרוקן מכל מיני הסחות דעת.

בזריחות אני פשוט יכולה לראות אותך ברור.

אנשים עייפים הולכים ברחוב,שמתם לב לזה?
מיום ליום הם תשושים יותר,עצובים יותר,אנשים מאבדים תקווה. הם לחוצים,חסרי סבלנות,ורק מחפשים את הדרך שתעשה אותם מאושרים.

אני שמחה שאתה לא כאן כדי לראות את זה,את השכול,והכאב,את חוסר הכבוד שיש פה לחיי בני אדם,אני שמחה שאתה לא רואה את ההפקרות.

כי אם היית רואה,היית מתבייש כמוני לחיות כאן.

 

יש חיים לאחר המוות,או שזאת סתם קלישאה?
מה שכן,בזריחות אני מצליחה להרגיש אותך,משב רוח רענן,נגיעה קלה בעורף,רטיבות שפתייך בשפתיי.

בזריחות אני מצליחה לשמוע אותך,פסיעות קטנות על חול רטוב ותיפוף אצבעות על אספלט הכביש.

אני רוצה שתהיה גאה בי,למרות שוודאי פשלתי איתך לא פעם,למרות השקרים שספרתי,כדי שלא לגרום לך לכאב.

אני רוצה שתבין שעשיתי את מה שעשיתי כדי לשרוד,כדי להתחזק,כדי להצליח לנצח תפחדים.

עשיתי את זה כי החיים כאן בכלל לא קלים.

אז אולי מכרתי לפעמים את נשמתי לשטן, או למלאך המוות,

אולי וותרתי לעיתים ,אבל עשיתי את זה בשבילך, כדי שאתה תצליח להמשיך להתקיים בתוכי.

אני מחכה לזריחה,
כי בזריחה אני יכולה לראות אותך
ובכל זריחה כזאת,
אני מתגעגעת יותר
לתמימות הזאת שהייתה בי
ומתה מזמן,
לתמימות שנטשה אותי,
ולא תחזור לעולם.

שלום פקחות,
להתראות לתמימות,

עוד מוות קטן.
0 תגובות
אני לא מלוכלכת
30/12/2017 16:40
עדן וקטור
אני לא מלוכלכת.
זהו, מקודם מול המראה הבנתי את זה לראשונה
אני לא מלוכלכת.
אני נס מהלך, אתם יודעים את זה?
אני נס חי ובועט.
כל כך הרבה ימים בקבוצות תמיכה אפלות, נשים יושבות במעגל, מספרות על הזוועות שחוו אם זה בבית אם זה מחוצה לו.
הן יושבות ועל הזרוע שלהן יש סימני הזרקות עיקשים 
סימנים של פספוסים, וגם של הצלחות
והעיניים שלהן אדומות
אדום של דם
אדום שמרמז על זה שנקרע להן הלב.
ואני יושבת שם,
בחברת נשים, הנערות האלה
ולי, לי  אין סימני הזרקות על הידיים
ואין לי בקבוק וודקה שזורם בדם
אני יושבת שם ואומרת לעצמי
"תודה אלוהים שאותי לפחות זה לא אבא שאנס או אח"
אני רוצה לקום ולבקש מהן סליחה, סליחה שאותי זה סתם מישהו מהרחוב שאנס
סליחה שהן נפגעו יותר.

אי אפשר כנראה ללכלכך אותי
לא משנה איפה תשימו אותי
גם במקום הכי מזוהם בעולם
גם במקום שכסף שווה יותר מלב שבור
גם במקום שהסם הוא ארוחת בוקר
גם במקום שלא יודע מזה לאהוב.

אי אפשר ללכלכך אותי
אני לא מתפתה
אנלא בן אדם כזה
ימים שלמים בחדרי חקירות לימדו אותי לא להישבר
לחזור על האמת שלי כמו במנטרה
ללכת עם מה שאני יודעת במה שאני בוטחת.
אני לא הולכת אחרי העדר
ולא נכנעת ללחץ חברתי
לא מוותרת על העקרונות שלי
יש לי קווים אדומים והם ברורים לי מאד
תציעו גם מיליון דולר
אני לא מתלכלכת.

אז אני לא מלוכלכת,
עומדת מול המראה ויודעת
אני נס,
נס מהלך על שתי רגליים יציבות.

אני לא מלוכלכת
אני הוכחה
חיה.
אני נקמה,
אני הצלחתי,

חתיכת בן של זונה.
4 תגובות
משחקים של מבוגרים
27/12/2017 16:54
עדן וקטור
היי, 'סתכל עליי, אנלא יודעת איך להיות ביצ'ית, אנלא יודעת להחזיק  קצר, אנלא יודעת להתעניין ולשאול כל דקה איפה אתה ועם מי אתה נמצא.
אנלא אוהבת את זה 24/7 אני מעדיפה לגור לבד ושנתראה ככה פעמיים בשבוע
כוסאמק אנלא יודעת לעשות סצנות קנאה
אנלא יודעת לשחק אותה קשה להשגה.
ידיד טוב שלי אמר לי פעם  "עדן את שקופה מידי , חושפת מידי תרגשות שלך, כנה מידי, והגברים של היום? אחוז גבוה מאד מהם אוהב נשים שמשחקות אותה קשות להשגה, כאלה שעושות סרטים
כי זה מאתגר אותנו מבינה? הקטע של הלכבוש."
ואני? אינעל העולם אני לא יודעת להיות כזאת
אני לא יודעת להגיד " מאמי היום אני לא יכולה כי אני עסוקה" להמציא כמובן רק כדי לגרום לך לחכות
אנלא יודעת לקנא, כי אני מאמינה שמה שנועד יהיה שלי
אני לא רואה טעם בלסמס כל שניה איפה אתה
רוצה שתבלה תהנה עם החברים בלי שיפריעו לך
אנלא יודעת לשבור תכלים
אנלא יודעת לחטוף התקפי זעם פסיכוטים בגלל שעשית לייק לבחורה אחרת
אנלא יודעת להתנהג אליך חרא ולהתעלם מהודעות 

מה אני כן יודעת?
אני יודעת להכיל
אני אהיה זאת שתגרום לך לחייך כשאתה עצוב
אני יודעת להקשיב לתמוך ולתת לך תספייס כשתרצה בו
אני יודעת לייעץ
ולהעביר לילות שלמים בשיחות
אני יודעת לפנק ולחבק
אני יודעת פשוט להיות אני.

אז היי, לכו להזדיין כולם, אנלא יודעת ולא רוצה להיות ביצית
אנלא רוצה לשחק משחק רק בגלל שאותך זה מאתגר.
ואם אתה עדיין בגיל הזה של משחקי אגו
כנראה אתה לא מספיק בוגר עבורי

כי אני?
מזמן עברתי למשחקים אחרים,
למשחקים של מבוגרים.
6 תגובות
אני והכאב
24/12/2017 22:08
עדן וקטור
היי, אני עדן, ואני גרה במרכז
אני עושה ניסוי , אני כותבת תפוסט הזה כשבדם שלי זורם וודקה
אבל זה נשמע לי כמו אתגר מעניין ששווה לנסות.
מה אתם יודעים עליי? שאני מקועקעת ומצטלמת בעירום לתערוכות וגלריות
בטח בראש שלכם עכשיו מנקרת המילה " שרלילה"
וזה בסדר
התרגלתי
לכל הדעות הקדומות
זה באמת בסדר
תרגישו חופשי.
אתם יודעים שהדבר שאני הכי שונאת זה להסתכל במראה? 
יודעים למה זה?
בא אגלה לכם , אקל עליכם תחיים
אני שונאת להסתכל במראה כי זה כמו הר געש זה מעורר תשדים
את כל הרגעים שאני מנסה בכח לשכוח
את כל הלילות שנתתי לאנשים לשחק בי כאילן הייתי צעצוע.
אתם יודעים שאותי לימדו שאהבה באה עם כאב
הדרך להראות אהבה היא דרך כאב
אבל כאב חזק שמשאיר סימנים
אני זוכרת תצמי עומדת על קרוס ( צלב עשוי מעץ) שאלין מחוברים אזיקים ואני עומדת שם סופרת עד 10 בשקט ומחכה שהוא יכאיב לי
כי אם הוא מכאיב לי סימן שהוא אוהב אןתי
ואם הןא לא? אז בטח הייתי ילדה רעה שלא ראויה לאהבה
לא פלא שהיום בגילי המופלג אנלא יודעת מזה לאהוב
מזה כשאוהבים אותך נקי
בלי כאב ודרמות
בלי לשחק לך בלב
בלי לבגוד
אני רגילה שבוגדים בי
שרוצים אחרות במקביל אליי
שלא מסתפקים בי
אני רגילה להיות כנועה 
אני רגילה לציית
אני רגילה שהאהבה שלי מרה 

כי ככה
ככה לימדו אותי
ככה נראתה האהבה הראשונה שלי
ככה זה
בגלל האונס
ואף אחד לא עצר תשרשרת
כולם רק באן ולקחו
הכאיבו
כי אמרתי שאני אוהבת את זה ככה
אני אוהבת ששורטים לי תלב.

אנלא יודעת מזה לאהוב
איך נראית אהבה בריאה
אנלא יודעת איך זה שרוצים רק אותי
אני גם לא מאמינה

וזה עצוב אתם יודעים
זה עצוב שאהבה
היא לפעמים הכאב
שיש
בין נשימה לנשימה.
2 תגובות
ואתם מה?
20/12/2017 02:52
עדן וקטור
אם אי פעם יצא הספר שלי הוא יצא כשאני כבר לא אהיה בחיים.
אני שוכבת על הריצפה, תחילת החורף, הרצפה קפואה, אבל למי אכפת?
מיילי סיירוס שרה ברקע ואני אפילו לא מחליפה מוזיקה, מצליחה לבכות גם בלי שירי הדיכאון שלי ,זו כנראה התקדמות.
אני חושבת ששנים אני סובלת  מסוג  של דיכאון
הוא צץ ונעלם כל הזמן
כשהוא נעלם הכל פורח
וכשהוא צץ זה כמו סופת טורנדו משוגעת
אין לי כוחות, היום למשל, התחננתי לאלוהים שיעשה משו שיהרוג אותי כי לי אין אומץ לעשות את זה בעצמי
אז התחננתי אליו וזה בטוח נורא פטתי
הוא בטוח צחק ואמר למלאכים "תראו תמסכנה הזאתי..חיה בסרט"

אם תעשו בדיקה אתם תגלו שאני הבן אדם הכי בודד בעולם או בארץ לפחות
אבדתי חברים כמו חול
והיום אני נמצאת במצב שאין לי למי לפנות שקשה לי
אומלל ועלוב נכון? אני יודעת....תעקמו פרצוף חופשי.

בגיל 5 זאת הייתה הפעם הראשונה שאבדתי חברים ההורים שלי חזרו בתשובה ניתקו אותי מהחברים ועברו לישוב חרדי
ההורים שלי ניסו לשמר את הקשרים מהעבר אבל זה לא הצליח אורח החיים השונה חצץ בינינו לבינם
אבל אני ילדה בת 5 ומהר מאד עשיתי חברים חדשים
למדתי בבית יעקב היו לי ים חברות
אבל אז... כשהגיע הזמן לבחור תיכון היה ברור שאני שונה ולא מתאימה למסלול כמו כולן
נרשמתי לתיכון דתי לאומי אני זוכרת שכל השנה האחרונה בחטיבה שמרתי את זה בסוד
היה אסור לי לספר לאן נרשמתי זה היה יכול לפגוע לי ממש בתעודה.
ביום שחברות שלי גילו שאני עוברת לבית ספר ממלאכתי דתי הן בבת אחת ניתקו איתי קשר הן לא יכלו להרשות לעצמן להרוס שידוכים פוטנציאלים בגללי
כי כן, בעולם החרדי אם יש לך חברה חלילה שהולכת בלי גרביים זה יפגע לך בשידוך
אני זוכרת רגע אחד במיוחד עליתי לאוטובוס במושב אחד לפני הסוף ישבה החברה הכי טובה שלי נופפתי לה בידיים בהתלהבות והיא הסתכלה והתעלמה, כשנגשתי לשאול אם עשיתי לה משו ולכן התעלמה היא הסתכלה עליי ובבת אחת שמטה לי את הקרקע מתחת לרגליים " אנחנו לא יכולות להיות בקשר יותר" היא השפילה מבט "את מקולקלת והקשר איתך יהרוס לי שידוכים"
כל הדרך ישבתי במושב האחורי ובכיתי כי לא הבנתי למה
לא הבנתי מה לא בסדר בי
מה לא טוב בי
הרגשתי מצורעת.

אבל היי, אני חזקה, התחלתי תתיכון, הכרתי חברות חדשות, היסודי והחברות הישנות לאט לאט נשכחו
הצלחתי שוב לתת אמון בבני אדם
אבל אז, בסוף כיתה י"ב בתפילת שמונה עשרה תוך כדי השתחוות הבנתי שאני לא שייכת לעולם הדתי יותר
סגרתי את הסידור חזרתי לשבת
החברות הסתכלו המורה עיקמה פרצוף
ואני כבר הבנתי לבד
שוב אנלא שייכת
שוב אני המקלקלת
ותיכון דתי הפתוח ביותר שיהיה ממש לא מתלהב מחזרה בשאלה
החברות ניסו לשכנע אותי שזה רק משבר חולף
כי אלוהים יש רק אחד
ואני שאלתי בחשש " תשארו חברות שלי גם אם אהיה חילונית"?
הן השפילו מבט, ואני כבר הבנתי.. לא היה צורך במילים מיותרות.

עזבתי תבית, את החברות, את העיר, השארתי תחצאיות והשרוולים הארוכים מאחור
עברתי לתא, עשיתי שירות לאומי
התחלתי לחיות, בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שאני חיה את החיים כפי שאני רוצה לחיות אותם

אבל משקעים תמיד יהיו הם לא נעלמים
בורות אף פעם לא יהיה אפשר באמת למלא
ואונס מכוער מהעבר גרם לי לפנות לעולם אפל שבו אנשים משחקים משחקי שליטה אחד בשני
נחשפתי לעולם האלכוהול והסמים
לא, מעולם לא עשיתי סמים
אבל אתה מתלכלכך כשאתה נימצא בעולם רקוב
הכרתי אנשים שחשבתי שהם חברים שלי
10 שנים שמהלכם חשבתי שמצאתי בית
שסוף סוף יהיו לי חברים לכל החיים
לנצח
השפלתי תצמי כדי להיות חלק
נתתי שיפגעו לי בגוף
שישחקו בי
שיבגדו בי
כי רציתי להרגיש חלק
רק רציתי להרגיש פעם ראשונה שייכת
שייכת למישו למשהו
לכל דבר
10 שנים...
אבל ללב... יש כמות מסוימת שהוא יכול להכיל
ואז בערב אחד שרוקנתי בקבוק גין לבד  הבנתי שאני צריכה ללכת
שאני חווה רק התקפי חרדה וכאב
ונמאס לי לבכות
התישבתי מול הגבר שהייתי איתו ושאלתי : " תגיד.. אם אלך ממך תמשיך להיות ידיד שלי? גם אם לא אהיה חלק מהעולם שלך יותר"?
והוא חייך וחיבק עטף והבטיח...
"עדן... תמיד יהיה לך מקום בלב שלי"

הבטחות לחוד ומציאות לחוד
לא פלא שהאמון שלי בבני אדם שואף לאפס
לא פלא שאני כל כך אוהבת חיות ומאכילה חצי מחתולי השכונה
למדתי על בשרי שמילים הן ריקות מתוכן
וחברים?
חחחחחחח אין דבר כזה כולם אינטרסנטים
ילכו אם אתה לא בדיוק כמוהם
אנחנו אוהבים תאנשים שהם בדיוק כמונו
שונאים אנשים שלא הולכים אחרי העדר
מתעבים אנשים שמעיזים להיות שונים מהשאר

מוזרים פריקים דפוקים בראש, ככה נקרא להם
ובדרך כלל התלווה לזה פרצוף מלגלג ועקום

ואני? אני אדם אחר
מוזר,
מודה
אני רואה דברים אחרת
מרגישה אחרת
תמיד הייתי כזאת

אני לא הולכת אחרי העדר
אני נמצאת במקום שטוב לי
הולכת כשלא
אני לא מתנצלת או מתרצת

אני בן אדם
עם חיוך מתוק
חיוך שמסתיר 
המון כאב

תעקמו פרצוף זה בסדר...
תלגלגו ותגידו זאת חולת נפש או מסכנה

אבל האמת היא?
שאנלא שוב דבר מהדברים האלה
אני סתם בן אדם
שעבר יותר מידי משברים בחיים

ולכן הלב שלי אולי יותר שבור מהשאר

אני אבל יודעת לפחות מי אני

מה איתכם?
1 תגובות